גט מי אה טקסי!

או בעברית צחה: תשיגו/תתפסו לי מונית.
בעוד מקובל בארה"ב להרים אגודל ובכך לתפוס את תשומת לבם של נהגי המוניות הצהובות המפורסמות בניו יורק, בישראל המצב קצת שונה.
לא אלאה אותכם בפרטים הקטנים (הם לבנים. סבבה?) אלא אסביר לכם בדבר אחד או שניים על גט טקסי.

השם הראשוני לפני המיתוג מחדש.

אחרי המיתוג מחדש. קצר יותר, בלי להסתבך יותר מדי.

כלומר, כולנו מכירים את האפילקציה הזו, לא? פותחים אותה, מזמינים וממתינים כשלוש דקות (יכול לקחת יותר דקות - תלוי בעומס המוניות.) ותוך כדי אפשר להזין ישר את הכתובת ולחסוך את הטרחה בלפטפט עם נהג מעצבן.
הדבר הזה תפס תאוצה לא רק בארץ אלא בעוד מקומות בעולם - ניו יורק למשל.
לאחרונה, האפילקציה השתכללה בכך שהיא התרחבה. יש גט טקסי מהדרין - מוניות כשרות לשומרי הכשרות (לציבור הדתי-חרדי שזקוק לכך), מוניות שיכולות להכיל עד 10 איש בקלות (ובאותה ההזדמנות, לחלוק את התשלום על המונית עם החבר'ה שאיתך בהסעה ולא לשאת במלוא התשלום) ואפילו מוניות עם כיסאות מיוחדים המיועדים לילדים.

בעבורי, האפילקציה הזו פותרת לי צורך מסויים. עד היום הייתי צריך לבקש מאבא/דודה/כל דבר אחר שיזמינו לי מונית או שיבואו לאסוף אותי. האפליקציה הזו פותרת לי את הבעיה הזו בכך שאני נייד יותר, עצמאי יותר, ובעצם - מאפשר לי למשל לבקר את סבתא שלי ביום שישי - הדבר היחיד זה שאני צריך עזרה כדי לרדת במדרגות ולעלות במדרגות לבית של סבתא. אבל זה לא קשור כ"כ.

בסופו של דבר, האפילקציה מאפשרת לי לא לדבר עם נהגים שנוהגים לבלבל במוח, ולאפשר לי נסיעה בטוחה ורגועה. אז נכון שיש כמה וכמה פעמים נהגים ערביים, אבל אני לא נותן לזה להרוס לי את האפשרות היחידה שלי לצאת מהבית ולעשות דברים.


ועד לפעם הבאה,
ניר.


משמאל: מונית gett בניו יורק. 

אפילקציות לניידות וללקוי ראייה

שלום שוב. 

שבועיים לא כתבתי, די באשמת חוסר היכולת שלי ליזום משהו, ודי כי אני לא כל כך התמקדתי בנושא הזה. 

אני רוצה לפתוח בסיפור אישי מהתיכון - בצעירותי (תזכרו, היום אני בן 30...) למדתי בבי"ס תיכון. אחד הכלים שקיבלתי במסגרת הלימודים היה מכונה ענקית, מפלצתית ממש, שהקרינה על מסך קטן את ספר הלימוד (וכן, גם ספרי קריאה רגילים) את האותיות בצורה מוגדלת יותר. המכשיר המפלצתי נקרא טמ"ס (או במילים אחרות- טלוויזיה במעגל סגור).

הסיפור הזה היה רק כדי לתת סימפתח ככה למשה שלא היה לי מושג עליו - יש אפילקציות של טמ"ס, מסתבר! ובבת אחת, ככה, נשאבתי אל הזכרון המדהים הזה. 

הנה דוגמה לאפילקציה שמשמשת גם כטמ"ס - EyeySight. 

זאת אומרת, שאין צורך בהכרח לרכוש את המכשיר המפלצתי והענקי ההוא שגם עולה המוני שקלים - יש אותו גם לנייד. היתרון כאן הוא עלויות. המכשיר המפלצתי והנוראי הוא כעשרת אלפים דולר, ואילו הגרסה הניידת כ4,000 שקל. הבדל לא קטן בכלל, וכמי שנמצא תחת קורת גגן של ביטוח לאומי, תרשו לי לומר לכם שמדובר במשכורת של חודשיים. לא פחות.

האפילקציה עלתה 30 דולר (כ115 שקל, פחות או יותר.) 
אני חושד שהאפילקציה המדוברת כבר אינה איתנו שכן חיפוש בגוגל לא העלה חרס והכתבה ממנה קראתי על האפילקציה היא מ2012.

עוד דבר שגיליתי היה שפותחה אפילקציה (ישראלית. יש כבוד.) של מקלדת שבמקור הייתה בכלל מקלדת לאנשים רואים אבל בסופו של דבר הוסבה למקלדת לכתב ברייל שמותאמת לעיוורים. עלות האפילקציה לא צפויה לעלות יותר מכמה עשרות שקלים וניתן לרכוש אותה בגרסתה האנגלית.

ומילה לא חיובית אחת לסיום בנושא נגישות הניידות- 

הובא לידיעתי כי האפילקציה של סינמה סיטי (שתפקידה הינה להציג זמני הקרנת סרטים בזמן אמת, להציע סרטים למשתמש לפי ז'אנרים וכיוצ"ב. אני בדרך כלל מגיע לסינמה סיטי לצפות בסרטים ובדרך כלל משלם 22 ש"ח על כרטיס כי זו הטבה של אזרח ותיק (או במילים אחרות - של אדם זקן..) אבל קיבלתי ידיעה שעיוורים, נכים וחיילים לא יכולים להינות מהנחה באמצעות האפילקציה (הם נאלצים לשלם מחיר מלא של 38 ש"ח פלוס עמלה של כמה שקלים. בדיוק כמו באינטרנט.

לדעתי זה אבסורד שבעידן של אפילקציות והתקדמות העידן אין אפילו מודעות בנושא הנגישות - להזמין כרטיס ישר מהאפילקציה שלא יעלה 38 ש"ח (או מחיר אחר, במקרה של תלת מימד.) 
הדבר אף חורה לי אף יותר לנוכח הזלזול בקבוצת החיילים שלא תמיד יכולה להרשות לעצמם סרט במחיר שכזה ולפרוק מעליה מעט מהמתחים של חיי הצבא.

תודה, ונתראה בפעם הבאה, 

ניר.